החלטה בתיק בש"פ 11336/03

            העורר הועמד לדין בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בעבירות של כניסה לישראל שלא כדין, ניסיון לשוד, הדחה בחקירה וקשירת קשר לפשע. על-פי העובדות המתוארות בכתב-האישום, קשר העורר קשר עם ראאד קייסיה, תושב דהריה, לבצע עבירה מסוג פשע. העורר הציע לראאד כי ישדדו יחד אקדח משומר מבוגר. על-פי התכנית, העורר יסיע את ראאד למקום עבודתו של השומר בבאר-שבע, ראאד יסיח את דעתו של השומר ולאחר מכן יחבוט בו במקל, יחטוף את אקדחו ויימלט מהמקום בעזרתו של העורר. השניים תכננו למכור את האקדח ולהתחלק בסכום שיקבלו עבורו. לשם קידומו של הקשר הצטיידו השניים באלה ונסעו ברכב לבאר שבע. משלא מצאו את השומר, חזרו על עקבותיהם. בפעם השניה שנסעו לבאר-שבע לצורך קידום הקשר, הצטיידו בעגלת קניות מלאה בבקבוקים ריקים בה הסתירו את האלה שהביאו עמם. ראאד התקרב לשומר ופתח עמו בשיחה על-מנת להסיח את דעתו. ברגע מסוים שלף את האלה והחל מכה את השומר בראשו. כאשר סוכך השומר על ראשו בידיו, ניסה ראאד לשלוף את אקדחו. השומר התנגד, הצליח למנוע מראאד לחטוף ממנו את האקדח ואף ירה בו. ראאד נפגע בחזהו וברח לרכבו של העורר, אשר הסיעו תחילה לביתו בישוב שגב שלום ולאחר מכן לבית החולים סורוקה בבאר-שבע. במהלך הנסיעה, כך נטען, ניסה העורר להדיח את ראאד מלספר על מעורבותו באירוע תוך שהוא מאיים עליו.  על-אף זאת, מסר ראאד גרסה מלאה ומפורטת בחקירתו במשטרה ממנה עולה כי העורר הוא היה יוזם העבירה אשר כללה במסגרת התכנית תקיפתו של השומר באלה וחטיפת אקדחו.

בבית המשפט המחוזי לא חלק סנגורו של העורר על כך שבתיק ראיות לכאורה נגד מרשו וכן כי מתקיימת עילת מעצר, אך טען כי עוצמתן של הראיות אינה מצדיקה מעצר עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי (הנשיא י. פלפל) קבע כי די בעוצמתן של הראיות לכאורה שבתיק כדי להצדיק מעצרו של העורר. עוד קבע כי בהתחשב במעשים המיוחסים לו בכתב האישום ועקב עברו הפלילי המכביד של העורר וכן בשל היותו תושב השטחים השוהה שלא כדין בישראל, אין ניתן להסתפק בחלופת מעצר. על החלטה זו הוגש הערר שבפני.

בא-כוחו של העורר, עורך-הדין נסאר, חזר בעררו על הטענה כי הראיה העיקרית נגד מרשו היא עדות שותפו לעבירה ראאד, ואין היא מספיקה כדי לשכנע במעורבותו של העורר במעשה המיוחס לו. עוד טען כי היה על בית המשפט קמא לקבל את המלצת שירות המבחן ולקבוע כי העורר ישהה בתנאי חלופה למעצר בבית אשתו. עוד טען כי אף על פי שנראה ממזכר המצוי בתיק החקירה כי נלקחו טביעות האצבע מן האלה ששימשה לתקיפת השוטר, לא הוברר מה היו תוצאות הבדיקה. מנגד, באת כוח המדינה, עורכת-הדין תמר פרוש, הצביעה על היותן של הראיות לכאורה בעלות עוצמה. היא ציינה כי אין חולק שהעורר היה במקום האירוע וגרסתו כאילו נזדמן למקום במקרה ומצא שם את ראאד, כשהוא מוטל פצוע על הכביש, אינה מתקבלת על הדעת. עוד עמדה על כך שגרסתו של ראאד פרשה תמונה שלמה החל מהמועד בו הגיע מדהריה לביתו של העורר ועד שנפצע והגיע לבית החולים. גרסתו מתיישבת על-פי הטענה עם מכלול הנסיבות. 

לאחר בחינת הטענות שוכנעתי כי נוכחותו של העורר בסמוך לזירה והיותו הראשון שהביא את שותפו ראאד תחילה למקום מגוריו בשגב שלום ואחר כך לבית החולים, מתיישבים עם הגרסה המפלילה אותה מסר ראאד. העובדה שלא נמצאו טביעות אצבעות על האלה ששימשה לתקיפת השומר, היא עובדה ניטראלית אשר אינה גורעת מגרסת התביעה, אם כי ראוי לברר אם אמנם נערכה בדיקה של טביעות אצבעות ומה היו תוצאותיה. תסקיר המעצר של שירות המבחן מציג תמונה לכאורית של מסוכנות הנשקפת מן העורר. מן התסקיר עולה כי יש נטייה ל"פריצת גבולות" מצד העורר וכי תופעה זו עלולה לחזור על עצמה. לעורר הרשעות קודמות. נוכח התיאור המופיע בתסקיר קשה להבין על מה מבוססת הנחת שירות המבחן כי אשתו של העורר תוכל לספק לו חלופת מעצר הולמת וזאת במיוחד בהתחשב בכך כי עבירותיו הקודמות נעברו בעת שבה התגורר בביתה.

            אשר על כן, בהתקיים ראיות לכאורה, עילת מעצר ובהיעדר חלופה מתאימה, דין הערר להידחות.

ניתנה היום, י"א בטבת התשס"ד (5.1.2004).

                                                                                              ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /צש התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: